בגיל 24 ,לאחר שירות בקבע וחסכון יפה ,ניסיון בניהול תקציבים גדולים והרבה ביטחון עצמי החלטתי לנסות להיות עצמאי.
עברתי לתל אביב , התחלתי לעבוד במשרד תיווך כסוכן ובמקביל נכנסתי כשותף לעסק של פאסט פוד בהרצליה .
לאחר עבודה מאומצת הצלחתי להביא את העסק לרווחיות.

ואז הגיע המשבר..

לאחר תקופה קצרה הוחלט באופן מפתיע לשנות את התוואי של שיפוץ הרחוב הראשי של העיר .

נאלצתי לסגור את העסק לתקופה מסוימת והתחלתי לצבור חובות .

הרגשתי מטומטם , כישלון , לוזר ,  זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שנכשלתי במבחן והפעם זה קרה במבחן שחלמתי עליו שנים.

לקחתי הלוואה מהבנק , פיקדון שחרור ומינוס כבד כדי לשלם לכל הספקים בזמן שהעסק סגור והשקעתי את המעט שנשאר בשיפוץ העסק.

ניסיתי שוב  במתכונת "משופרת" , עם ייעוץ וליווי ממת"י על ידי כלכלן שמעולם לא החזיק עסק משלו.

וכמובן העסק התדרדר במהירות תוך שאני אוכל את עצמי לאט לאט מיום ליום.

לבסוף אחרי כמה חודשים סגרתי את העסק והתקפלתי חזרה אל ההורים.

הגעתי לבית הוריי בגיל 26 עם חובות של 20 אלף בארנונה, 80 אלף הלוואה לבנק , 30 אלף מינוס בחשבון עסקי וחוב של כמה עשרות אלפים בדו"חות חניה.

הפסדתי מעל 250 אלף שקל בהרפתקה של שנה.